- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
פסק-דין בתיק ת"א 7007-07-10
|
ת"א בית משפט השלום פתח תקווה |
7007-07-10
5.2.2013 |
|
בפני : נחום שטרנליכט |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: 1. ציון ברוך 2. שמעון רבי רביעי 3. אביחי רביעי |
: מאיר נחום עו"ד משה י' קמר |
| פסק-דין | |
פתח דבר
המדובר בתביעה לפינוי ולסעד כספי, שהגישו התובעים נגד הנתבע. התביעה הוגשה בעקבות הפרה - כך לשיטת התובעים - של הסכם פשרה שנכרת בין הצדדים במסגרת הליכים משפטיים קודמים ביניהם.
טענות התובעים
התובעים הינם בעלי זכויות במקרקעין בשטח של 1,000 מ"ר המצויים בפינת הרחובות ברנר ואחוזה ברעננה, והידועים כחלקה 299 בגוש 6586 (להלן - המקרקעין). על המקרקעין בנויות 6 חנויות.
עוד בטרם רכשו התובעים את הזכויות במקרקעין רכש התובע חנות, המצויה במקרקעין. החנות של התובע היא החנות הצפונית, המצויה על צומת הרחובות אחוזה וברנר (להלן - החנות).
הנתבע פרץ את החזית המזרחית של החנות, הפונה לרח' ברנר, קירה את שטח המקרקעין, הצמוד לחנות ושייך לתובעים, וסגר אותו.
בשנת 1995 הגישו התובעים לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בת"א 58037/95 תביעה נגד הנתבע. בתביעה דרשו התובעים, בין השאר, את פינויו של הנתבע מהשטח השייך להם. בפסק דינו של בית משפט השלום מיום 31.1.99 התקבלה התביעה, ונקבע שעל הנתבע לסלק ידו משטח הפלישה. הנתבע ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 1585/99, ובמסגרת הדיון בערעור הגיעו הצדדים ביום 14.10.01 להסכם פשרה, אשר ניתן לו תוקף של פסק דין (להלן - הסכם הפשרה).
במסגרת הסכם הפשרה הוסכם, בין השאר, כי בתמורה לדמי שימוש חודשיים בסך 1,056$ יהיה הנתבע רשאי להמשיך ולעשות שימוש בשטח נשוא ההליכים, כאשר דמי השימוש ישולמו מידי חודש עד ליום 3 בכל חודש, והתשלום יבוצע לידי התובעים 1 ו-2 בחלקים שווים ביניהם. עוד הוסכם, כי אם אחד מן התשלומים לא יבוצע במועד, יהיה על הנתבע לפנות את השטח בתוך 30 יום, כאשר איחור של עד 5 ימים בביצוע תשלום כלשהו, לא יהווה הפרה של הסכם הפשרה.
בהמשך סוכם בין הצדדים, כי למען הנוחות יבוצעו התשלומים של דמי השימוש עבור כל רבעון, כאשר התשלום יבוצע "בשתי המחאות דחויות עבור 2 רבעונים כאשר שתי ההמחאות הדחויות עבור הרבעונים ימסרו עד ל-18 בחודש לתחילת 2 הרבעונים" (סעיף 14 לכתב התביעה). בהתאם לסיכום זה היו מגיעים התובעים אחת לשישה חודשים למשרדיו של הנתבע לצורך קבלת ההמחאות, ובכל פעם נמסרו להם שתי המאות דחויות עבור שני הרבעונים. לעיתים, עם הגעת התובעים למשרדו של הנתבע, היו הנתבע או נציגו מודיעים להם, כי ההמחאות טרם הוכנו או שזמן הפרעון שצויין בהמחאות היה שונה מהמוסכם. התנהלות זו מצידו הנתבע גרמה לתובעים לעוגמת נפש ולבזבוז זמן. משקצה נפשם של התובעים בהתנהלות זו הודיע התובע 1 לנתבע בשנת 2008, כי מאותו שלב יהיה על הנתבע לדאוג למשלוח ההמחאות לתובעים, והתובעים לא יגיעו יותר לקבלן. הנתבע פעל במשך שנה בהתאם להודעה זו, ושיגר את ההמחאות למשרדו של התובע 1. ביחס לתובעים 2-3 התעלם הנתבע מדרישה זו, והם נאלצו להמשיך ולהגיע למשרדי הנתבע לשם קבלת ההמחאות.
כשהגיע המועד לתשלום עבור התקופה שמיום ינואר-יוני 2010, נמנע הנתבע מביצוע התשלום. התנהלות זו של הנתבע מהווה הפרה יסודית של הסכם הפשרה. בעקבות הפרה יסודית זו של הסכם הפשרה שלחו התובעים, באמצעות בא כוחם, לנתבע ביום 10.5.10 דרישה לפינוי השטח.
טענות הנתבע
הנתבע עמד באופן מלא והחלטי בהוראות הסכם הפשרה. מנהלת החשבונות של הנתבע הכינה במהלך כל השנים את ההמחאות עוד לפני מועדי התשלום המוסכמים. ההמחאות הוחזקו בידי מנהלת החשבונות, ונמסרו לתובעים, בעת שהגיעו למשרדי הנתבע לצורך קבלת ההמחאות. זמן הפרעון שננקב בהמחאות היה בהתאם למועדים המוסכמים בין הצדדים.
מסירת ההודעה בשנת 2008, הנטענת על יד התובעים, ולפיה עליו להגיע למשרדי התובעים לשם מסירת ההמחאות בגין דמי השימוש, מוכחשת על ידי הנתבע.. התובעים המשיכו להגיע למשרדו של הנתבע לשם קבלת ההמחאות גם במהלך השנים 2008-2009, כפי שהיה נהוג בין הצדדים קודם לכן.
בנסיבות אלו המשיך הנתבע לפעול, כפי שנהגו הצדדים קודם לכן, והכין את ההמחאות, שנועדו להימסר לתובעים ביום 18.2.10. מיד עם קבלת מכתבו של ב"כ התובעים בחודש מאי 2010, שלח הנתבע אל ב"כ התובעים את ההמחאות, שהיו מוכנות מבעוד מועד, אך הושבו על ידי התובעים מבלי שהוצגו לפרעון.
דיון והכרעה
נראה כי בפתח הדברים יש לצטט את הוראותיו הרלבאנטיות של הסכם הפשרה:
"ג. הצדדים מסכימים שהמערערים (הנתבע - נ"ש) יוכלו להמשיך ולעשות שימוש כברי רשות בשטח נשוא הסכסוך תמורת דמי שימוש בסכום של 1,056 דולר לחודש. דמי השימוש ישולמו מידי חודש בחודשו עד ל-3 בכל חודש לידי מר ברוך וציון (כך במקור - נ"ש) ושמעון רביעי בחלקים שווים.
ז. היה ואחד מן הסכומים המפורטים לעיל לא ישולם על ידי המערערים במועדו, תבוטל הרשות ויהיה עליהם לפנות את שטח המריבה בתוך 30 יום. איחור של עד 5 ימים לא יהווה הפרה".
אין מחלוקת בין הצדדים, כי בהמשך שונתה ההסכמה בין הצדדים בכל הנוגע לאופן ביצוע התשלומים, והוסכם כי התשלומים יבוצעו, כאמור בסעיף 14 לכתב התביעה, "בשתי המחאות דחויות עבור 2 רבעונים כאשר שתי ההמחאות הדחויות עבור הרבעונים ימסרו עד ל-18 בחודש לתחילת 2 הרבעונים". אישור לכך ניתן למצוא בנספחים ב(1) - ב(2) לתצהיר עדותו של הנתבע. התובע 1 אישר חתימתו על נספח ב(1), ואישר את חתימתו של התובע 2 על נספח ב(2) (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 15-18).
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
